בגיל צעיר אובחנה גם מירה אחותו כבעלת הנמכה קוגנטיבית, ובגיל 21, בסיום האומנה ומסגרות החינוך המיוחד הממשלתיים היא נכנסה למסגרת דיור קהילתי לאנשים עם מוגבלויות. עומר התגייס לצבא ודאג לבקר הרבה את מירה ואת ההורים שלו.

"ככל שבגרתי הפסקתי 'להתבייש' בהוריי והתחלתי להבין שיש לי תפקיד בעולם. שאני צריך לדאוג להם" ממשיך עומר " וכמו כל צעיר בגיל הזה גם אני חיפשתי את התחום שבו אוכל לעבוד ולהשפיע בחיים. המסגרת בה שהתה מירה מאוד סיקרנה אותי וכשהשתחררתי התחלתי לעבוד כמדריך במקום. העבודה עם האוכלוסייה הזו, הייתי מאוד מספקת עבורי וגרמה לי להבין שאני נמצא במקום נכון עבורי. כאילו שכל החיים שלי הכווינו אותי לכך, ושנועדתי לעשות את זה 24 שעות ביממה. זו הסיבה שיצאתי ללמוד עבודה סוציאלית".

כיום עומר עו"ס מטפל בדירות ארגון "שדה חמד", ובמסגרת עבודתו הוא משמש כ CASE MANAGER טיפולי לדירות שמותאמות לדיירים ודיירות ברמות תפקוד שונות, החל מדירות לווין ועד לדירות טיפוליות המצריכות ליווי כמעט ברוב שעות היממה. עומר מדבר עם הדיירים גם על נושא מוכנות לחיי נישואין, כחלק מהאמונה בשדה חמד כי חיים זוגיים מגיעים לכל אדם וזה חלק חשוב בקידומו האישי.

"ביום יום 10 אחוז מהזמן שלי מוקדש לפגישות פרונטליות ובירוקרטיה, אבל 90% מהזמן אני חלק אינטגרלי מהדירות. אני מאוד מתחבר לגישה ב"שדה חמד" שמכוונת לכך שהצוות צריך לחוות עם הדיירים את האווירה בדירה, לחיות איתם, להוביל כשצריך כמובן. להיות דוגמא אבל בענווה. חשוב לנו לאפשר לדיירים לקבוע את התנהלות הבית במישור התורנויות, התרבות והפנאי " משתף עומר. "אחד הכלים הטיפוליים שאני משלב בעבדותי הוא קיום קבוצת ריצה עם הדיירים. אני מתמיד איתם בריצה כל שבוע והמשמעות היא הרבה מעבר לעוד חוג או פעילות בריאותית. יש כאן אלמנטים של ההכנה לריצה (מיומנות אישית), אנחנו לומדים על איך יחיד בתוך קבוצה (תקשורת חברתית) היכולת להכיל את האחר וקושי של חבר, והחלת מרכיבי האישיות שלי בקבוצה. וזה מקדם אותם ומשפיע עליהם אחר כך בכל תחומי החיים".